על החירות

66.00 53.00

על החירות נחשב החיבור החשוב ביותר של מיל ואחת מיצירות היסוד של המחשבה המדינית הליברלית. בספר טוען מיל כי חברת ההמונים, העוינת את כל מי שאינו הולך בתלמה, מעמידה בסכנה את חירותו של היחיד לא פחות מהרודנות המדינית.

מק"ט: 496-1051 קטגוריה: תגיות: , , ,

תיאור הספר

המסה על החירות, "המניפסט הליברלי" של ג'ון סטיוארט מיל, הפכה למסמך המכונן של השיח הליברלי המודרני במאה וחמישים השנים האחרונות. כאן יצק מיל את הניסוחים העקרוניים של הליברליזם המודרני בנושאים מרכזיים ומשמעותיים אף בימינו, כמו אזרחות, שיח ציבורי, הגבול בין רשות הרבים לרשות הפרט, עקרונות והסדרים מוסדיים של חיים בצוותא, וכדומה.

ברקע הדיון בעל החירות עומדים דאגה עמוקה וחשש עמוק לגורל חירותו של היחיד לנוכח חברת ההמונים המודרנית. על החירות מתמקד בנחיצותה של הרבגוניות האנושית ליחיד ולחברה, ובחשיבותה של חירות היחיד כתנאי לטיפוח האדם ולשכלולו בכל כיוון אפשרי. לתרגום העדכני והשלם של אהרן אמיר מצורף מאמר מבוא מאת ירון אזרחי, פרופסור למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים.

מאפייני הספר

  • כריכה : רכה
  • שפה : עברית
  • מספר עמודים : 164
  • תאריך פרסום : נובמבר 2006

אודות המחבר

ג'ון סטיוארט מיל (1806-1873) נמנה עם חשובי ההוגים והמתקנים החברתיים הבריטיים. אביו, ג'יימס מיל, ממעצביה החשובים של הגישה התועלתנית למוסר ולפוליטיקה בראשית המאה התשע-עשרה, כפה על בנו משמעת חינוכית חמורה: בשחר ילדותו למד ג"ס מיל יוונית ולטינית והתעמק בטקסטים קלאסיים בשפת המקור, בגיל 12 פנה ללימודי לוגיקה, מתמטיקה וכלכלה ובגיל 16 החל לפרסם את חיבוריו הראשונים. משבר נפשי קשה בגיל 21 גרם למיל לסטות מההשקפה התועלתנית של אביו, ולפתח מושג רחב ועמוק יותר של אושר אנושי, מושג המקצה לרגש ולדמיון תפקיד חשוב יותר בחיי האדם. ואכן, בניגוד לכתביו המוקדמים שעסקו בעיקר בלוגיקה ובאפיסטמולוגיה, התרכזו פרסומיו המאוחרים של מיל בנושאים חברתיים ופוליטיים, ובערוב ימיו אף שימש כחבר בפרלמנט הבריטי.

בקורת

"מיל הוגה מחונן ומורכב. הגותו רלוונטית גם לחברההישראלית העכשווית המבקשת לטפח תודעה אינדיבידואלית עם אחריות אזרחית-ממלכתית, והבוחנת תדיר את גבולות חופש הדיבור של הפרט בחברה רב-תרבותית".
– ניר קידר, ידיעות אחרונות

"על החירות הוא טקסט קלאסי של גדול ההוגים הליברלים. מיל דן בגבולות הכוח שמותר לחברה להפעיל על היחיד, והתובנות שלו הן אוניברסליות ועל-זמניות".
– משה גורלי, מעריב