בניגוד לחגים ולמועדים האחרים במסורת היהודית שמנציחים אירועים שהתחוללו במהלך ההיסטוריה של עם ישראל, השבת מאזכרת אירוע שהתחולל בספירה האלוהית — אירוע החורג מההיסטוריה האנושית. על כן אין לראות בדרישת השביתה ממלאכה תחיקה סוציאלית גרידא; ההלכה עומדת על כך שהפעילות שממנה נתבע היהודי לשבות ביום השביעי אינה ״עבודה״ אלא דווקא ״מלאכת מחשבת״, יצירה המשקפת את קווי הדמיון בין הנברא לבוראו. מצוות השבת מצביעה על אחריותו של האדם למצוא את האיזון הנכון בין שני היסודות של קיומו — בין טבעו הגשמי המוגבל והסופי המאפשר לעולם לפעפע בו ולעצב את רוחו ובין הרצון היצירתי התוסס שהעניק לו האל, רצון שבאמצעותו הוא מטביע את חותמו על העולם.