תיאור
שלא כהוגים יהודים אחרים בני המאה העשרים, אשר גייסו את המקורות היהודיים הקלאסיים כדי להגן על השקפה מודרניסטית, או כתבו על החוויה הקיומית היהודית בסגנון המגמות הפילוסופיות בנות-זמנם, אליעזר ברקוביץ מלמד זכות על תקפותה של השקפת עולם יהודית מסורתית ומציגה כעמדה עקבית ועצמאית שעומדת מול הזרמים המרכזיים בפילוסופיה המערבית מאז יוּם וקאנט.
בחיבור אלוהים, אדם והיסטוריה, החובק את לוז הגותו של ברקוביץ, נטען כי חולשתה המרכזית של המחשבה המערבית המודרנית היא אי-יכולתה להעמיד בסיס משכנע לעשייה מוסרית. על פי השקפתו של ברקוביץ, ביסודה של האמת המוסרית עומדת הפגנת ההתעניינות של אלוהים בעולם. את הידוע לנו על האלוהים אנו לומדים מהתנסות דתית — שהמפגש הנבואי עם האל הוא דוגמה מובהקת לה – ומן הזיכרון שלנו מאותה חוויה כפי שהוא נמסר במסורת. "לא הקביעה שאלוהים ישנו היא אבן היסוד של הדת", כותב ברקוביץ, "כי אם הקביעה שאלוהים מתעניין באדם ובעולם; שאלוהים, משברא את העולם הזה, לא נטש אותו והפקירו להסתדר לבדו; שלאלוהים אכפת מבריאתו". מקביעה זו נגזרת חובתו המוסרית של האדם לגלות התעניינות בהיסטוריה האנושית ובהתקדמות האנושית — וזהו התוכן המרכזי של ההתגלות שעליה מושתתת הדת, התגלות שבלעדיה, מזהיר ברקוביץ, המוסריות אבודה.
מנחם קלנר, מחבר ההקדמה לספר, הוא פרופסור למחשבת ישראל באוניברסיטת חיפה ועמית בכיר במכון לפילוסופיה, מדינה ודת של מרכז שלם, ירושלים. מספריו: תורת העיקרים בפילוסופיה היהודית בימי הביניים (1991), ו- Maimonides' Confrontation with Mysticism (2006).